גבול = אוטונומיה
גבול הוא תמיד מפגש בין שתי מערכות.
גבול הנו מרחב של עצמאות עם גבולות בהירים ומוגדרים.
גבולות רלוונטיים מגיל שנתיים לערך.
הצפייה לשמירה על הגבול - חשוב שתהיה מותאמת ליכולות ההתפתחותיות של הילד/מתבגר ברמה הפיזיולוגית, הקוגניטיבית והרגשית.
האחריות על הגבול היא על משים הגבול (המבוגר).
גבולות מופנמים לאט ובשלבים והופכים לכללי התנהגות. טיפים:
אל תנסו להציב לילדכם גבולות שאתם עצמכם אינכם עומדים בהם.
אם יש לכם יותר מדי נושאים בהם הצבתם גבולות - אתם בדרך לשליטת יתר.
ראשית, בדקו שהגבול ברור לכם.
אין להניח גבול שאין יכולת לאכוף אותו.
צריך לדבר על זה ובעיקר לעשות את זה.
אם אתם מתרגזים כשאתם שמים גבול= פספסתם.
אין גבול נכון או לא נכון - בחרו את הגבולות שמתאימים לכם, אל תקשיבו לשכנה, אמא או חמות...
כשאתם כועסים על חוסר הגבולות של הילדים (בן/ בת זוג) היזכרו לרגע בנקודה בה לכם קשה לשים גבול.
היו משוכנעים שהגבול נחוץ.
מניעה, מניעה, מניעה מראש!
נחישות ללא תוקפנות ושיפוטיות. כמה כללים חשובים להצלחתו של ניסיון להשמת גבולות:
אמינות: אם הורה אומר \ מבטיח \ מזהיר \ מתריע לגבי תגובה להתנהגות מסוימת של ילדו חשוב מאוד לקיים הבטחה זו. למשל הורה כועס יכול לומר "עכשיו שבוע לא תראה טלוויזיה"- סנקציה לא ריאלית שאיננה ניתנת ליישום. כך ההורה מאבד אמינות- הוא אומר שמשהו יקרה והוא לא קורה- סמכותו נפגעת.
אבחנה בין גבולות לבין כעס, הטפה ושיפוטיות: בעת השמת גבול, ההורה מפגיש את הילד עם המציאות ולא עם שיפוט מוסרי. חשוב לא לשפוט את הילד, אלא להתייחס ללא כעס ובאופן ענייני לגבול ("לא אוכל לאפשר לך להכות, למרות שאתה מאוד כועס, ואני מבינה את זה").
תכנון: חשוב לתכנן מראש (רצוי שני בני הזוג) את התגובה ההורית להתנהגויות החוצות את הגבולות. כאשר התגובה מתוכננת ולא אימפולסיבית, קטן הסיכוי שההורה לא יעמוד בה וגדל הסיכוי לחזק את האמינות והסמכות של ההורה.
עקביות: חשוב להגיב באופן זהה ככל הניתן בכל פעם שגבול נחצה. תגובה ניתנת לצפייה היא מצב מרגיע ומבסס את הגבול בעבור הילד.
להדגיש את ההתנהגות ולא לתת ציון לילד.
דוגמא אישית: הורה מאבד מכוח ההשפעה שלו אם הוא איננו עומד בעצמו בדרישות שהוא מציב לילדו. למשל, הורה שמתפרץ באימפולסיביות רבה כלפי בנו וצועק עליו שהוא חייב לשלוט בעצמו ולא להרביץ לאחיו... הכלל של "נאה דורש ונאה מקיים" הוא בסיסי בהצבת גבולות.
הגדירו את ההתנהגות שאתם מעוניינים לשנות: הגדרה ברורה, בהירה, שאיננה ניתנת לפרשנות. למשל, אתה מוכרח להתנהג יפה- היא הגדרה רחבה מדי, לא ברורה ומזמינה וויכוחים ותסכולים של שני הצדדים. מאידך, אסור להרביץ להורים- היא הגדרה ברורה יותר, אותה ניתן להבין ולהפנים.
הורים רבים, המתקשים בהצבת גבולות, פועלים לעיתים על-פי האמונה הפנימית הבאה:
הורה טוב ואוהב = הורה מאפשר
הורה אכזרי או עוין = הורה מונע ומגביל.
חשוב לנסות להגמיש עמדה פנימית זו. עבור ילד, עולם ללא גבולות איננו חופש, הנאה ושחרור, אלא יותר פחד ובלבול מסביבה בה הוא תופס עצמו חזק מדי ואת המבוגרים סביבו חלשים ולא יכולים לעצור אותו ואף להגן עליו.
לכן, הורה מציב גבולות = הורה שומר, מרגיע ומחזק את ילדו