אין צורך לדעתי להכביר במילים על חשיבותה של ההנקה. דבר ידוע ומוסכם על כולם כי הנקה היא הדבר הבריא ביותר לתינוק.
אני לא מתכוונת לדבר על חשיבותה של ההנקה כמזון ראשוני לתינוק ועל הקשר בין אם לתינוקה בהנקה.
אני רוצה לדבר על הנקת יתר- מה זה ? והאם יש דבר כזה?
אז כן, יש דבר כזה, לדעתי, הנקת יתר. ואני מדברת על ילדים מעל גיל שנה.
* זהו מצב בו אקט ההנקה הופך לכלי שליטה של הילד באם.
* זהו מצב בו הילד נמנע מהתמודדויות ע"י הצמדות לשד.
* זהו מצב בו האם מרגישה שאינה רוצה/יכולה/נהנית מההנקה אך הילד "כופה" עליה את המצב.
בשנותי הרבות כגננת וכמומחית להורות נוכחתי לא פעם במצבים בהם הילד "שולט" באמו ע"י ההנקה, ובמצבים בהם האם לא מוכנה לוותר על ההנקה, למרות שהילד כבר מסמן בדרכו שאין לו צורך בכך.
ראיתי ילד (2.2ש') אשר כל פעם שאמו ניסתה לדבר עם מישהו אחר מלבדו- הוא היה מטפס עליה, מרים את חולצתה ומתחבר לשד. כמובן שבאותו הרגע האם היתה נתונה כולה לילד והפסיקה את עיסוקיה האחרים.
הייתי עדה מספר פעמים למצבים בהם ילד היה מתוסכל ממשהו או מישהו ובמקום לנסות להתמודד/ להתגבר הוא רץ ישר לשד והתחבר אליו.
פגשתי לא פעם אמהות אשר היו כבר עייפות מההנקה, ממש סבלו מהאקט עצמו של ההנקה אך חששו "לפגוע" ברגשותיו של הילד או "לגרום לו נזק נפשי", כדבריהן, באם תסרבנה להניק.
נפגשתי עם אמא אשר סבלה מההנקה אך בלחץ הסביבה המשיכה להניק תוך כדי הפגנת סלידה, כעס ודחייה מהילד ועל הילד.
כמו כל דבר בחיים גם בתהליך הנקה חייב להיות איזון ומינון.
מצאתי ילדים אשר נכנסו למסגרת חינוכית לקראת גיל שנתיים וסרבו לאכול בגן ,לאורך זמן, וברגע שאמא היתה מגיעה לקחת אותם מהגן הם דרשו את היניקה . כלומר נוצר מעגל קסמים אשר בו הילד מסרב לאכול כי הוא יודע שאמא תניק אותו והאמא מצידה מניקה אותו כי הוא לא אכל כל היום.
ילד אשר כרוך אחרי אקט היניקה כאשר מבחינה תזונתית ובריאותית החשיבות של ההנקה כבר קטנה, נמנע לא פעם מאינטראקציות עם דמויות נוספות בחייו. (מטפלות, גננות, ילדים בני גילו..) אני רואה את אותם ילדים, שיונקים עד גיל מאוחר, שמאוד קשה להם ליצור קשרים ושיתופי פעולה עם ילדים בקבוצת השווים שלהם. הם מגלים קושי בדחיית סיפוקים וכתוצאה מכך חלקם אף נמנע מאינטראקציות חברתיות ולו על מנת לא לחוות תסכולים.
קושי נוסף בהנקה- מצב בו האם סובלת בהנקה,
בין אם זה מכאבים ובין אם זה כי היא לא מרגישה נוח מכל סיבה אחרת בזמן ההנקה. היא מרגישה שזה סבל בשבילה. שהיא לא נהנית מעצם ההנקה עצמה. מצב זה עלול לשדר לילד שאמא לא נהנית ממנו, אך הוא גם עלול לשדר לילד שמישהו צריך לסבול כדי שהוא יהנה. סוג של כפיה על האחר. מצב זה ,חשוב מאוד שנהיה מודעים אליו ולהשלכות העתידיות על הילד ועל סביבתו.
אז מה עושים?
* קודם כל חשוב להיות מודעים למצבים של הנקת יתר.
* כדאי מאוד מגיל צעיר ללמד את הילד שהיניקה לא באה כפיצוי או כנחמה. כלומר לא כל פעם שהילד מביע קושי מסוים או מורת רוח צריך להשתמש ביניקה כ"מרגיע הלאומי".
* חשוב שכל אמא תהיה שלמה עם ההנקה ולא תניק מתוך כורח או לחץ כזה או אחר.
אמא אשר מניקה את ילדיה מתוך הכרח, בעצם מעבירה לילד את תחושת הסלידה, כעס, תיסכול... והילד נאחז בה יותר מכיוון שקשה לו להבין את הפרדוכס של הנקה ודחייה. מצד אחד הוא מאוד קרוב לאמא ומצד שני הוא מרגיש דחייה וחוסר הנאה מצד האם.
* חשוב לאפשר לילד להתמודד עם דחיית סיפוקים ובהחלט להגיד לו שיונקים רק לפני השינה, או רק בבית, או כל גבול אחר. כך הוא יוכל ללמוד להתגבר מצד אחד וגם לקבל את היניקה שהוא רוצה (במידה והאם רוצה בכך).