אין הורה אשר אינו מכיר את הסיטואציה הבאה:
מוציאים את הילד מהגן/משפחתון/מעון, בדרך באוטו או ברגל מתחילים לשאול את הילד- מה עשית? איך היה בגן? מה אכלת?... בהרבה מהמקרים הילד לא עונה ובחלקם הוא עונה תשובה כדי לצאת ידי חובה, או במקרה הטוב יותר הוא יודע מה אמא/אבא רוצים לשמוע ונותן את התשובה המצופה.
הגעתם הביתה- מרגע זה הילד פתאום הופך להיות ילד אחר. מרבה לבכות, רוצה לאכול, עצבני...
רוב ההורים באופן אינטואיטיבי לגמרי יפרשו התנהגות זו כרעב. הילד לא אכל, הוא חזר רעב מהגן. הם נותנים לילד משהו לאכול ונעשה שקט למספר דקות ושוב הילד לא רגוע.
אז מה קורה פה?
אני קוראת לשלב הזה ביום- "רעב בית". הילד אשר יצא מוקדם מביתו וחזר אחרי שעות רבות מחוץ לבית, רוצה ל"תפוס" את כל הבית ולהשלים את שעות ההעדרות שלו ממנו. מכיוון שאינו יכול (גם אנחנו המבוגרים איננו יכולים) הוא דורש את הסיפוק המיידי והקל ביותר לשיפור תחושותיו- האוכל. כולנו יודעים שאוכל הוא דבר מנחם, מספק ,ומעודד- גם הילד מתחיל להבין זאת. ברוב הפעמים הילד אינו רעב באמת לאוכל אלא רעב להיות בבית. הוכחה לכך תוכלו לראות כאשר אתם יוצאים מהגן/משפחתון/מעון למקום אחר ואינכם מגיעים ישר הביתה, הילד לא מפתח את ההתנהגות הזאת, כלומר לא רעב, מיילל, עצבני.. הוא יכול להמשיך לשחק בגן השעשועים או ללכת לחבר אחר ולא תהיה שום התנהגות דומה להתנהגותו כאשר הוא חוזר הביתה. כמובן שכאשר הוא יחזור הביתה לאחר הפעילות מחוץ לבית הוא יתחיל שוב להתנהג בצורה דומה.
אז מה עושים?
# קודם כל קבלו את התנהגותו והבינו מהיכן היא מגיעה. הילד התגעגע הביתה.
# אפשרו לילד זמן הסתגלות בבית. כלומר:
אם הוא רוצה לאכול משהו- תנו לו פרי.
אם הוא רוצה מוצץ- אפשרו לו להיות עם המוצץ זמן מוגבל ( עד 30 דק').
אם הוא רוצה לשכב מול הטלוויזיה- אפשרו לזמן מוגבל (עד 30 דק').
אם הוא צמוד אליכם- שבו איתו וחבקו אותו. בלי לעשות כלום רק לחבק.
בקיצור - אפשרו לילד זמן מעבר מהחוץ לבית. הוא זקוק לכך.
לאחר כחצי שעה תראו בעצמכם שהילד מתאושש וחוזר לעצמו ואז אפשר להתחיל "לעבוד" בבית.