• אריאלה זמיר

אמהות יחידניות



מדינת ישראל נמצאת במקום הראשון בעולם בכל הקשור לטיפולי פוריות והפריה חוץ גופית. גאווה גדולה!

לאור התקדמות המדע והרפואה אנחנו רואים יותר ויותר צורות אחרות של משפחות, שני אבות, שתי אמהות, אמא אחת, אבא אחד (עדיין פחות נפוץ, אך קיים).

מבחינתי ומהכרותי עם לא מעט משפחות "אחרות", אני חייבת להגיד שאני לא רואה כל הבדל בין סוגי המשפחות. כאשר מגיעים אלי הורים לייעוץ, הכוונה וליווי, כולם עושים בדיוק אותו הדבר וילדיהם הם בדיוק אותם הילדים עם אותם הקשיים והתענוגות. נכון שיש דברים מסוימים אשר גם ההורים וגם הילדים במשפחות "אחרות" עדיין צריכים לצערי להתמודד, אך באופן כללי גידול ילדים הוא גידול ילדים.

במאמר זה אני רוצה להתייחס דווקא לאמהות היחידניות, אשר מסיבותיהן האישיות החליטו להביא ילד לעולם באופן עצמאי, ע"י הפריה ושימוש בבנק הזרע.

אין אני באה לשפוט או להחליט מה נכון או לא נכון, כי לאף אחד אין זכות לבקר ולהחליט לגבי האחר!

בשונה מחד הוריות אשר יש אבא אך הן מגדלות את הילד בעצמן, גרושות, אלמנות, שני אבות, אבא אחד, או כל צורה אחרת של הורות, ילדים לאמהות יחידניות מתמודדים עם הגילוי שאפשר לבוא לעולם ללא אבא.

אני רוצה להאיר כמה נקודות אשר אני מוצאת, מתוך הכרותי היומיומית עם אמהות אלו, שאמהות יחידניות מתמודדות איתן והן בלעדיות להן ולילדיהן.

אחד הדברים המקובלים ביותר בהקשר של אמהות יחידניות, הוא נושא הפרנסה והעזרה הפיזית של המשפחה והסביבה, בגידול הילד. נושאים אלה אכן מאוד חשובים אך אינם בלעדיים. אני מוצאת שברוב הנושאים הרגשיים התפתחותיים של הילד, יש לא מעט אמהות יחידניות אשר מתמודדות לבד עם שאלות כאלה ואחרות אשר מאלצות אותן שוב ושוב להצדיק את החלטתן ומעשיהן בעיני הילד ובעיני עצמן.בנוסף לחברה אשר עדיין לא תמיד מקבלת ותומכת בהחלטתן ורואה בהן משהו חריג לצערי.

השנתיים הראשונות של התינוק מאופיינות בטיפול פיזי אינטנסיבי מאוד בתינוק. (האכלה, רחצה, הלבשה, הפעלה, השכבה... ). בעייפות פיזית של האם, מחסור בשינה, מחסור בזמן אישי. כל זה מתחיל להיות פחות אינטנסיבי כאשר הילד גדל. הוא הולך לבד, אוכל בעצמו, רוכש מיומנויות עצמאיות משלו ועוד.

כאשר תינוק מתחיל למלמל "אבא, אבא".. אני ממליצה לאמהות להגיד לו,"אני אמא". המילה "אבא" מגיעה הרבה לפני שהתינוק מבין את משמעותה. זהו תהליך של רכישת שפה והמילה "אבא" יותר קלה להגייה ולכן כמעט תמיד היא המילה הראשונה או בין המילים הראשונות, ורק לאחר מכן תגיע המילה "אמא".

סביב גיל שנתיים, הילד כבר מתחיל לדבר, מתחיל לראות את הסביבה הקרובה לו. (דודים, בני דודים, ילדי הגן..) ומתחיל לראות את השונה והאחר.

ואז מתחילות השאלות:

"איפה אבא?"- שאלה קטנה ופשוטה לכאורה, אך לא מעט אמהות יחידניות מוצאות את עצמן לא מוכנות אליה. אם בגלל גילו הצעיר של הילד ואם בגלל שהיה להן מובן שהן עושות את העבודה הכי טוב ולא יהיה צורך לשאול על מה שאין. שאלה זו, ועוד אחרות, כמו- "למה?" "איך?".. מעמידה לא פעם את האם במצב אשר, מנסיוני, גורם לאם לטלטלה לא קטנה, ולשאלת שאלות כלפי עצמה "מה? אני לא מספיקה?" "למה הוא מחפש אבא?" חלקן אף מאוכזבות מעצם השאלה עצמה. וכתוצאה מכך- הן לא יודעות מה ואיך לענות לילד. הן מוצאות את עצמן מספרות סיפור מסויים אשר אינו עונה על השאלה עצמה של הילד, וזה מתוך קושי להתמודד איתה. לתחושות אלו נכנסות לפעמים גם תחושות של אכזבה אישית, כאב על חוסר הזוגיות.

אז מה אומרים? ואיך?

כאשר ילד שואל "איפה אבא?"- התשובה הפשוטה והכנה ביותר היא להגיד לו "אין לך אבא, יש לך את אמא". אל תנסו לייפות את התשובה בכל מיני דרכים שונות, כי ילדים אינם טיפשים, אך הם עלולים להתבלבל מעודף מידע ודיבורים עקיפים.

לילד אשר מגיע לעולם באמצעות בנק הזרע- אין אבא!! אין ולא תהיה לו אפשרות בעתיד לראות או להכיר או אף לדעת את שמו של תורם הזרע, או כל מידע עליו. להבדיל מחד הוריות אשר התעברו ע"י אדם מוכר יש לאותו אב שם אולי אף תמונה ובמקרה שהילד ירצה בגיל 18 לבדוק אם יש אפשרות להיפגש איתו, יתכן ויוכל לעשות זאת. כמו כן לגבי אבות, תמיד יש את האישה שבבטנה הוא גדל והיא ילדה אותו. ( נכון לעכשיו עוד לא נמצאה הדרך ליצור עובר ולגדלו מחוץ לרחם אמהי).

יש עוד הרבה שאלות אשר יגיעו בשלבים לאורך כל החיים, שאלות אשר האמא היחידנית תתמודד איתן לפעמים תרגיש שהיא נאלצת שוב ושוב להצדיק את מעשיה בפני ילדה שלה.

בגיל הרך אני תמיד ממליצה להעזר בסיפורים בנושא. ע"י הכרה ושמיעה של סיפור דומה לשלו, הילד יכול להבין שהוא לא לבד, הוא יכול להתחיל להבין שיש עוד כמוהו ויש גם מי שמבין ומדבר על הנושא שמאוד קרוב לליבו. לילדים צעירים קל להזדהות עם גיבורי הסיפור.

לקראת גיל ההתבגרות ובגיל ההתבגרות עצמו הנער/ ה נמצא/ת בשלב בו הוא/היא מחפשים שייכות. כלומר למי הם דומים? איך נראה אבא שלהם? האם יש להם עוד אחים ואחיות? הם מוצאים את עצמם בפנטזיות ומשלימים לעצמם את החסר באמצעות דמיון פורה. זאת הדרך שלהם להתמודד עם הנעלם הגדול בחייהם.

בשלב מאוחר יותר, כאשר הם מוצאים בני זוג, לפעמים נוצר הצורך לערוך בדיקות גנטיות כדי לשלול קרבת דם/אחאות. (זאת במידה ובן/בת הזוג הינם ילדים מאומצים, או אף הם ילדים מבנק הזרע).

כל המידע אודות הגעתם לעולם ומה זה אומר לגבי העתיד, חשוב שילדים ידעו מגיל צעיר מאוד (בהתאם לשלבי ההתפתחות) לאורך חייהם מגיל צעיר מאוד כדי שלא יופתעו בעובדות כאלה ואחרות בשלבים קריטיים בחייהם.

כדי לקבל כלים, תמיכה, ועזרה להתמודדויות בנושא זה- אני מזמינה אותכן ליצור איתי קשר, להצטרף לקבוצת אמהות חד הוריות ויחידניות או אף לקבל ייעוץ פרטני.

#אמהותיחידניות #משפחותאחרותגילהרך #הורות

0 צפיות