ט"ו בשבט הינו חג ציוני. מתכונתו הנוכחית של החג היא בתקופה החדשה, של תחילת ההתיישבות החדשה בארץ.
עם העליה לארץ החלו הנטיעות, השתילות ובניית החיים החדשים. המשפחה החדשה, במקום החדש.
ההתיישבות החדשה בארץ לוותה בהרבה מאוד התלבטויות ושאלות לגבי צורת החיים, אופן החיים,דרך כל נושאי הקיימות וההתקיימות וכמובן גם דרך החינוך של הדור החדש במקום החדש.
המתיישבים הראשונים רצו להשאיר את כל סממני הגולה בגולה ולהקים דבר חדש וראשוני.
דבר זה היה מורגש מאוד בכל תחום החינוך וההורות.
העולים החדשים ידעו מה הם לא רוצים. איך הם לא מוכנים לגדל את ילדיהם אך לצד ה"לא", היה להם מאוד קשה להחליט מה "כן".
הם ידעו שהם רוצים לגדל ילדים חזקים, ילדים חסונים, ילדים לא מפונקים אשר יעזרו להם לכבוש את הארץ.
אבל איך לעשות את מה שהם רוצים?
איך לגדל דורות של ילדים בצורה אחרת ממה שהם גדלו בגולה?
את זה הם לא ידעו בדיוק.
לקח הרבה זמן, למתיישבים החדשים, עד אשר גיבשו את דרכם החינוכית וההורית כאחד. היו לא מעט נסיונות חינוך שונים אשר חלקם הצליחו יותר וחלקם פחות (החינוך בתנועה הקיבוצית היה הנסיון הגדול ביותר בהיסטוריה החינוכית).
ולמה אני מספרת לכם את כל זה?
כי כל זוג צעיר אשר חווה את ההורות בפעם הראשונה - נמצא בדיוק באותו המקום בו נמצאו החלוצים שהגיעו לארץ!
כל הורה טרי יודע בוודאות איך הוא לא יהיה, (אני לא אהיה כמו אבא שלי! אני לא אעשה את הטעויות שאמא שלי עשתה!)
כל הורה נכנס לתהליך ההורות עם רצונות, משאלות ואף פנטזיות מסוימות על ההורות שלו ועל ילדיו.
גיבוש התפקיד ההורי, לוקח זמן לא קצר. לפעמים עובר הרבה זמן עד שהוא, ההורה, מתחיל באמת למצוא את דרכו ההורית. את דרכו הייחודית בהורות שלו.
לוקח זמן עד שהתא המשפחתי החדש מתייצב.
הדרך להורות עצמאית מלווה בלא מעט פיתולים מסוכנים, עליות ומורדות תלולים. קשיים ומכשולים אשר הורים רבים מתקשים לעבור אותם לבד.
החלוצים לא עברו את זה לבד, הם היו קבוצה מגובשת ותומכת, (לטוב ולרע) כך גם ההורים של היום לא אמורים לעבור את זה לבד.
בחיים של היום כאשר המשפחה המורחבת פחות קרובה ומסייעת (מטבע דרכו של עולם) הורים רבים מרגישים שהם זקוקים לא פעם, ליד תומכת ומכוונת.
בשביל זה אני כאן.
אני מזמינה אותכם לפנות אלי בכל צורך כזה או אחר שלכם ושל ילדיכם. לעזור לכם למצוא את הדרך שלכם להורות מהנה ורגועה יותר.