המשפחה היא מסגרת בעלת השפעה מכרעת בהתפתחות האישיות וההתנהגות החברתית שלנו. בני המשפחה הם אשר מספקים לילד את האפשרות הראשונה ליצירת יחסים חברתיים. הם גם אלה אשר מספקים מודל להתנהגות ולחיקוי.
אך לא רק למשפחה יש השפעה על התפתחות האישיות של הילד אלא גם למיקום הילד בסדר הלידה יש משמעות מיוחדת על התפתחות אישיות הילד והאופן שבו הוא תופס את עצמו ואת סביבתו. (לפי אלפרד אדלר).
הבכור הכיר בלידתו שני הורים חסרי ניסיון שגידלו רק אותו ולמדו דרכו כיצד להיות הורים. באווירה טובה הוא יבחר בדרך כלל לענות על ציפיות ההורים, כך שהבכורים הם מאוד אחראיים, ומנסים לרצות את ההורים ולמלא את ציפיותיהם. לכן נוכל לראות לפי הבכור מה שחשוב להורים. ילדים בכורים עלולים להפוך לסמכותיים וקפדניים. הם בדרך כלל גם בעלי הישגים גבוהים, נחושים, רציניים, פרפקציוניסטים, שאפתניים ותלמידים טובים. הבכור מרגיש שהכוח הוא זכותו והוא עשוי להיות תורם ועוזר. לפי אדלר, הילד הבכור נוטה לשמרנות ולקונפורמיות ולא אוהב שינויים. הבכור נוטה לריצוי הסביבה. יש לו אמביציה, אך היא מתבטאת באופן שמרני יותר ומורד פחות. כבוגרים, הבכורים נכנעים בפני מי שממונה עליהם, אך שולטים בקפדנות במי שתחתיהם. לעיתים קרובות הם מחקים את הוריהם, ועל ידי כך מפתחים אחריות, דאגה ויכולת ניהול.
הילד השני כבר נולד לתוך משפחה שבה יש ילד אחד ושלהורים יש כבר ניסיון מסוים בגידול ילדים, ולנוכחות אח או אחות שיש להם מקום משלהם במשפחה. השני מגיע לעולם ולוקח מה שהראשון השאיר לו. אם הבכור תלמיד טוב ואחראי, סביר להניח שהשני יבחר להיות שובב וחברותי. אם הבכור ויתר על הבכורה, השני יכול לקחת אותה. ילדים שניים צריכים להדביק את הקצב מול הילדים הבכורים, הם תחרותיים יותר, ומתאמצים להשיג את הגדולים מהם. לעיתים הם לומדים להיות מניפולטיביים כדי להסיט את תשומת הלב גם אליהם, מצד שני הם חברותיים יותר.
ילדי הסנדוויץ' מרגישים לעיתים כאילו אין להם חשיבות מיוחדת או זכויות, וכיוון שאינם נמצאים במרכז תשומת הלב של ההורים, הם מפתחים בדרך כלל יכולת טובה לשיתוף פעולה עם אחרים. הם לומדים לנהל משא ומתן בעצמם ולהתפשר.
לצעירים במשפחה יש הרבה אימהות ואבות, וכולם מנסים לחנך אותם. שלא כמו הילדים האחרים, אף אחד לא חוטף את מקומם, ובכך הם בטוחים יותר מאחיהם. לרוב, הצעירים רוצים להיות גדולים יותר, ולעיתים הם לוקחים על עצמם תפקידי מהפכנים רק כדי להיות שונים ומיוחדים. בגלל האינטראקציות שלהם עם האחים האחרים, יש לצעירים יכולות חברתיות מפותחות. מצד שני יש לא מעט צעירים אשר חשוב להם לשמר את מקומם הייחודי והם מחליטים " לא לגדול". כלומר מצפים שכולם יוותרו להם ויעשו להם את הדברים מכיוון שהם "קטנים".
מתוך המציאות הזו שכל ילד במשפחה מפרש אותה באופן אחר, הילד עושה באופן מודע יותר או פחות רצף של בחירות שלדעתו יש להן סיכוי רב יותר כדי להבטיח את מקומו במשפחה ולתת מענה לצרכיו. הבחירות שהוא עושה מושפעות ממבנה המשפחה, אך גם מהאווירה במשפחה ומהאופן שבו ההורים מתייחסים לניסיונותיו למצוא לו "מקום משלו".
אחד מתפקידיה המרכזים של המשפחה היא עיצוב אישיותו של הילד והסוציאליזציה שלו כמבוגר. דבר זה מציב בפני ההורים דילמות לא פשוטות והרבה פעמים גם תהיות לגבי אחריותם על הכשלונות וההצלחות של ילדיהם.
הורים רבים טועים וחושבים שהם צריכים לגדל ולחנך את כל ילדיהם בדרך זהה ושווה. דבר זה גורם לא פעם לעימותים מיותרים בין ההורים והילדים וכמובן לתחושות קשות בין הצדדים. ההורים לא מבינים למה ילד x לא מציית לכללים כפי שילד y וגם לא מבינים מדוע ילד אחד יותר מאתגר אותם מהשני.....
אם ההורים ישכילו להבין ולקבל את ילדיהם כל אחד בהתאם לאישיותו ובהתאם לאופיו וצרכיו, מבלי לנסות להשוות אותו לאחיו/אחותו, דבר זה יקל את מלאכת ההורות שלהם וגם את דרכו של הילד למציאת האני העצמי שלו .
עלינו לזכור שאין דרך אחת בלבד לגידול ילדים וכל ילד פותח בפנינו דרך נוספת.
אנחנו ההורים אמורים ללוות אותו בדרכו, להתאים את עצמינו, לא פעם, לדרך שלו ולא תמיד להסיט אותו לדרך המתאימה ונוחה לנו.
אם אנחנו כהורים נגלה גמישות, נדע לכבד ולאפשר לילד את צרכיו- בהמשך הוא יוכל לעשות זאת בעצמו. וכמו כן יהיה לו קל יותר לקבל גם את השונה ממנו, את האחר.