רקע כללי על שיטות החינוך
הלמידה הבלתי פורמלית נשענת על יסוד אחד מרכזי - סקרנות! אשר בעקבותיה באים לביטוי השלבים הבאים בלמידה הבלתי פורמלית- התבוננות, חיקוי, ניסיון והתנסות חושית תנועית.
במערכת החינוך משמשת הסקרנות מניע ראשון במעלה ללמידה, בתנאי שלא מדכאים אותה, אלא מניחים לה להתבטא. ההתנסות והפעילות הם שני מרכיבי הלמידה הבלתי פורמלית הקשורים זה בזה. הרי אין התנסות ללא פעילות של המתנסה ואין פעילות אשר אינה מזמנת התנסות מעשירה. פעילות הנובעת מסקרנות היא פעילות המחזקת את עצמה ואין צורך שתחוזק מבחוץ. הילד הסקרן מפיק סיפוק מעצם התהליך של טיפול במושגים, ברעיונות ובמידע. הילד לומד תוך התבוננות, חיקוי, ניסיון והתנסות חושית תנועית. ילד צעיר, פעוט או תינוק לומד באמצעות חושיו וע"י תנועה. ילדים גדולים יותר לומדים בעזרת הפעלת הגוף כולו תוך התאמה לסביבה. דוגמא: ילדים צעירים יכולים לקבל מושג של גובה אמיתי רק ע"י טיפוס למקום גבוה ולא חשוב אם זה על סולם בחצר הגן או בטיפוס על ערמת חול אשר נפגשו איתה בטיול.
כל ילד יש לו את צורת הלמידה האישית שלו וכן את קצב הלמידה וההתפתחות האישי. לא כל הילדים בני השנה הולכים ולא כל הילדים בני השנתיים זהים בדיבורם.
מכיוון שכל ילד מתפתח בקצב אחר ובצורה שונה, כך גם יכולת הלמידה שונה מילד לילד.
הילד בגיל הצעיר, בעיקר, לומד מתוך התנסות ולא על פי הסברים. "ההתנסות מאפשרת למידה מהירה יותר של מיומנות עד שזו הופכת אוטומטית וע"י כך מתפנה "אנרגיה נפשית" ללימוד מיומנויות חדשות נוספות וחיוניות" (ברונר 1966).
מרכיב נוסף בלמידה הבלתי פורמאלית הוא תהליכים חברתיים אשר במסגרתם מתרחשת הלמידה. הילד לומד ומתפתח תוך פעילות גומלין עם סביבתו, כלומר האנשים, עצמים והאירועים הנקרים בדרכו ואשר עליהם הוא פועל ובהם הוא מחולל שינוי בעצמו. הילד הפעוט לומד מחיקוי הסביבה הקרובה אליו. הוא לומד לדבר כאשר מדברים אליו, או לידו, הוא לומד להשתמש באביזרים המצויים בסביבתו ע"י הסתכלות ולאחר מכן ע"י חיקוי המבוגר והתנסות אישית.
ילד צעיר המתנסה ומגלה תוך כדי פעילות מוטורית, לומד בצורה חווייתית, אישית, אשר מתאימה לו, ללא התערבות המבוגר בקצב הלמידה או בדרך הלמידה שלו ומאפשרת סיפוק עצמי של חקר וגילוי דבר אשר משפיע על המשך דרכו של הילד בלמידה.
ככל שהילד יהיה מסופק יותר בלמידה העצמית שלו – כך הוא ירצה להמשיך לחקור, לגלות, ללמוד ולדעת על הדברים אשר בסביבתו וכן על דברים מעבר לסביבה הקרובה והיום יומית.
המבוגר אשר מתערב לילד בדרך העצמית ללמידה רק עלול לגרום לתסכול ולאיבוד הסקרנות הטבעית של הילד וכן את הרצון שלו ללמוד ולגלות. חשיבותה של הלמידה הבלתי פורמאלית אינה מובנת לכל העוסקים בחינוך ומתוך כך, גם אינה מקובלת אצל אנשי חינוך רבים. הצורך של המבוגר שהחיים יהיו מאוד ברורים ומכוונים והקושי בגמישות המחשבתית אלו הם הדברים אשר אצל הילד אינם קיימים.
שיטת מונטסורי
שיטת חינוך שפותחה על ידי ד"ר מריה מונטסורי עבור ילדים בגיל הרך, ואחר כך יושמה גם עבור ילדים בוגרים. ד"ר מונטסורי האמינה שהחינוך מתחיל עם הלידה, וכי שש השנים הראשונות בחייו של כל ילד הן החשובות ביותר, הן מבחינת עיצוב האישיות והן מבחינה גופנית, שכלית ונפשית. שיטת מונטסורי מציעה מערכת הגיונית ומעוצבת, המאפשרת לילדים להתפתח בקצב שלהם, תוך שימוש ביכולותיהם, תחת הדרכה של מנחה מיומנת בשיטת מונטסורי, ותוך שימוש באביזרים שתוכננו לפי שיטת מונטסורי (מונטסורי והילד שלך, טרי מלוי הוצאת רשפים: תל אביב, 1985).
במרכזה של שיטת מונטסורי נמצא הילד. מריה מונטסורי ביססה את כל שיטתה על האבחנות וההבנות של הילד כפי שהוא, ולא כפי שהמבוגרים מדמים שהוא עשוי להיות או צריך להיות. בשיטה זו מאפשרים לילד ללמוד בצורה הטובה והקלה ביותר: על ידי עשיית הדברים בעצמו. השיטה גורסת כי ביסודו של דבר הילד הוא אוטודידקט, כלומר, יש לו מבנה מוח המאפשר לו לקלוט רשמים מהסביבה וללמוד אותם ללא מאמץ ובאופן לא מודע. למעשה, הילד מלמד את עצמו והגננת אינה אמורה להפריע לתהליך זה, אלא להיות ב"היכון" למצב בו הילד יזדקק להדרכה. מריה מונטסורי הגדירה את יכולת הילד ללמוד באופן עצמאי כתופעת ה"מוח הקולט" (The Observant Mind).
הילד בוחר תמיד פעילות העונה על הצורך הפנימי שלו. הוא שמח ומתלהב מכל למידה משום שהוא עושה בדיוק את מה שהוא רוצה לעשות ולא את מה שמישהו אחר מחייב אותו לעשות. בהדרגה, עם התפתחות כישוריו, נבנית אצלו תחושת עצמאות חזקה ובטחון עצמי. שיטת מונטסורי בנויה על אהבת הלמידה הטבעית של הילד, ונוטעת בו לכל חייו את הדחף להמשיך ללמוד.
בגן מונטסורי לומד הילד לעבוד בעצמו ועם אחרים, עפ"י בחירתו. הוא לומד לקיים את "כללי היסוד" של הגן, ולעיתים קרובות הוא עשוי להזכיר לילדים אחרים לקיים אותם. מכיוון שהוא יכול לבחור את עבודתו ולבצע אותה בקצב שלו, יש לו הזדמנויות רבות להצליח. גן מונטסורי הוא בלתי תחרותי.
שיטת מונטסורי היא יחידה במינה. היא מבוססת על שיווי משקל נבון בין חופש לבין מסגרת אשר תוכננה במיוחד עבור הילדים הקטנים. היא מספקת סביבה נעימה הכוללת אביזרים וחומרים שתוכננו בקפידה ואשר עונים על צרכיו הטבעיים של הילד. שיטה זו נותנת לילד בשנותיו הקובעות ביותר, בסיס מוצק להיעשות למבוגר מפותח היטב, אחראי, מאושר, ומגשים את עצמו. ( אתר הגיל הרך http://www.gilrach.co.il/article.asp?id=268)
שיטת הגן הזורם (עפ"י גדעון לוין 1995)
דגשים עיקריים:
אי פעילות
ישנם מקרים מעטים שילד או ילדה אינם פעילים ומשוטטים בלא לעשות דבר. יתכנו מספר סיבות: הם גדלו בסביבה בה תמיד אמרו להם מה לעשות וכך נפגמת יכולת הבחירה וכושר ההחלטה שלהם, הם לא מרגישים טוב פיסית או נפשית, עייפים, רוצים לעסוק בפעילות מסוימת אך המקום תפוס, הם חושבים או מוטרדים ולכן אינם בוחרים בפעילות. במקרים אלה על המחנכת לעקוב אחריהם ולברר האם קיימת בעיה הדורשת התערבות.
בחירה חופשית
בחירה חופשית היא בעלת ערך חינוכי עליון. היא ביטוי ליכולת הילד/ה להכריע בין אפשרויות ולקבל על עצמו את האחריות לתוצאות בחירתו. היא הביטוי האמיתי לעצמאות רוחנית. היא מוגבלת רק על ידי חוקי המסגרת (ע"ע). ילדים וילדות שנמנעת מהם בחירה חופשית מתקשים ללמוד להחליט ולהכריע בתחומי חיים רבים.
דקדוק של פעילות
הצהרה על חוקיות הפעילות. כשם שכושר הדבור הוא מולד ואוניברסלי כך גם כושר הפעילות הוא מולד ואוניברסלי. כפי שדקדוק הלשון קובע כללים ברורים לבניית משפט כך גם לפעילות חוקי דקדוק. כל פעילות יוצרת צירופים, משמעויות וביטויים. צירוף קוביה אחת על השנייה מקבלת משמעות של מגדל. צירוף אחר יעניק משמעות של רכבת. אצל כל הילדים והילדות ברחבי העולם היא מתנהלת על פי אותם חוקי דקדוק.
זמן ביניים
זמן ההפוגה שבין פעילות אחת לשנייה. כאשר ילד או ילדה מסיימים פעילות, קיים לעיתים קרובות זמן ביניים בין סיום פעילות אחת לבחירה של פעילות אחרת. זמן זה מוקדש לעיתים להרהורים, לשוטטות או להסתכלות על פעילויות של ילדים וילדות אחרים. המחנכת צריכה לאפשר שוטטות או הסתכלות בזמן זה מבלי להאיץ בהם לבחור פעילות חדשה.
זרימת פעילות
גישה המאמינה בזכות וביכולת של הילד/ה לבחור את הפעילויות המוצעות בגן ולעבור מפעילות לפעילות על פי ההתעניינות ועל פי הקצב האישי שלו/ה ולא על פי לוח זמנים כפוי המוכתב מראש. התכנון הפיסי של הגן והיצע הפעילויות בו יאפשרו בחירה זו.
חוקי מסגרת
החוקים הקיימים בגן. מספר מצומצם של חוקים שמטרתם לאפשר חיים ביחד בגן. אלו חוקים המתייחסים לבטיחות ובטחון, שמירה על רכוש ושמירה על שלומם הרגשי והפיסי של הילדים והילדות. לא נכון לחוקק חוקים המגבילים את הפעילות (למשל, "עכשיו אסור לצייר" או "רק לשתי ילדות מותר להיכנס לפינת הקוביות").
חיקוי
חיקוי הוא אחד מדרכי הלמידה ובכך חשיבותו. חיקוי מתרחש ברוב פעילויות הילדים והילדות, לעיתים מבלי שמודעים לכך. למידת שפה למשל, נעשית בעיקר באמצעות חיקוי, המשחקים הדרמטיים בנויים על חיקוי של מציאות. מכאן, המחנכת צריכה להיות מודעת להשפעה שלה כאובייקט לחיקוי ולאפשר מצבים שונים של חיקוי מבלי לבלום אותם למשל, באמירה כמו "אל תעתיק".
חצר הפעילות
כונתה בעבר גם חצר גרוטאות. לחצר שטח נרחב בו נמצאים אביזרים שלא ניתן בדרך כלל להכניסם לתוך חדר הגן כמו צמיגים, חלקי מכונות, ארגז חול גדול, חבלים לטיפוס ועוד. חצר הפעילות מאפשרת מרחב לפעילות מוטורית כמו גם פעילויות העשירות בדמיון, בנייה ואינטראקציות חברתיות.
מעורבות משתתפת
השתתפות פעילה ואמיתית של המחנכת בפעילויות השונות של הילדים והילדות. המעורבות המשתתפת יכולה להתרחש ביוזמת המחנכת או ביוזמת הילדים/ות. המחנכת יכולה להצטרף לשולחן הציור ולצייר יחד עם שאר הילדים/ות או יכולה להיות "נהגת" לאור הזמנה של ילדים/ות להצטרף למשחק דרמטי. המעורבות המשתתפת של המחנכת מעבירה מסר כי פעילות הילדים/ות חשובה ומעניינת וגם המבוגרים רוצים לעסוק בה והיא מאפשרת להם למידה מתוך הסתכלות על פעילות המחנכת לה מיומנויות משוכללות יותר. בנוסף לכך היא מדגימה לילדים/ות שגם למבוגרים קשיים המתעוררים במהלך הפעילות וגם הם צריכים לחשוב על דרכי פתרון. תרומת המעורבות המשתתפת למחנכת היא בהבנה טובה יותר של פעילות הילד/ה והקשיים הנלווים לה. גם היא חווה תסכול כשלפאזל חסרים חלקים או כאשר המרחב מצומצם מדי לבנייה, או כשצריך לקטוע פעילות בגלל אילוצי זמן.
מפגש
מפגש של כל הילדים והילדות בגן המיועד ליצירת מסגרת של פתיחת היום וסיומו. מטרתו העיקרית היא חברתית והפעילויות המומלצות בו הן שירה בצוותא, משחקי חברה, ספור או שיחה קצרה.
מרכיבי הפעילות
בכל פעילות ארבעה מרכיבים: משחק, למידה, יצירה ועבודה. לא ניתן להגדיר פעילות מסוימת כעבודה, פעילות אחרת כלמידה, משחק או יצירה. בכל הפעילויות נמצאים כל המרכיבים בעוצמות שונות.
יצירה - היצירתיות היא ביטוי לפירוש האישי שכל ילד או ילדה נותנים למציאות מסוימת. יצירה מתרחשת לא רק באומנויות השונות כמו ציור כתיבה, תנועה ומוסיקה אלא גם במובן הרוחני כאשר הילד או הילדה יוצרים "תסריטים" לתופעות רגשיות, בעיות פילוסופיות ופתרון בעיות מעשיות.
למידה - מתרחשת כשחל שינוי בתגובה לסביבה. חלק ניכר מהלמידה היא לא פורמלית כמו למשל, דיבור, הליכה, אכילה. הלמידה נתמכת על ידי הסקרנות ומתבצעת בכל פעילות.
משחק - מאופיין בחופש להחליט לגבי מהלך המשחק וחוקיו. חשיבות המשחק בעצם התרחשותו הגורמת הנאה ולא בתוצאותיו. אם ההנאה נעלמת מסתיים המשחק.
עבודה - בשונה ממרכיב המשחק התוצר והתוצאה חשובים במרכיב העבודה. עיקר ההנאה הוא בתוצר ובתוצאה המוצלחים. מרכיב העבודה מלמד את הילד/ה לדחות סיפוק מיידי עבור "הנאת התוצאה" שבסיום הפעילות.
ישנן פעילויות בהן המשחק יהיה הבולט ביותר ואחרות שהעבודה או היצירה יהיו הדומיננטיים. בכל אחד מארבעת המרכיבים קיימות סקרנות והתעניינות. הדומיננטיות של מרכיב מסוים נקבעת על ידי ההעדפות של כל ילד או ילדה והתפתחות יחסי הגומלין בין המשתתפים/ות בפעילות. אין הצדקה פדגוגית לקבוע מה חשוב יותר פעילות עם מחשב או פעילות עם צבעים ולכן מחייבת את המחנכת להתייחסות שווה לכל סוגי הפעילות.
סדנת פעילות
הפעילות השגרתית המתרחשת בחדר הגן. היצע של פעילויות המאפשר מעבר חופשי מפעילות לפעילות, גישה חופשית לחומרי הפעילות, ומרחב לפעילות אינדיבידואלית, ובקבוצות קטנות לפי בחירת הילדים והילדות. בסדנא יוצרים ומייצרים תוצרים רבים. ההתנסות מגבירה את העניין בתחומים שונים וכך מתפתח הידע וההתמצאות בסביבה.
סדר היום
סדר היום בגן קובע את אפשרויות הפעילות. כאשר סדר היום הוא מובנה, בכל שעה משעות היום נקבע מה יעשה – שעת יצירה, שעת חצר, שעת אוכל. סדר יום גמיש או פתוח מניח שיש לאפשר לכל ילד וילדה לבחור את הפעילות הרצויה ולהתמיד בה ככל שירצו, עד אשר מיצו את האפשרויות שבה. ההנחה היא שאין צורך, כפי שטוענים הדוגלים בסדר יום מובנה, ליצור קביעות מלאכותית ע"י הגדרת שעה לכל סוג פעילות, אלא מדגישה את הקביעות הטבעית הנובעת ממחזור הזמן - בוקר וערב, יום ולילה, עונות השנה, ימי הולדת וחגים. כאשר קיים סדר יום גמיש ופתוח, לכל ילד/ה סדר יום אישי ולכן לא ניתן לדבר על סדר יום אחיד בגן, כמספר הילדים והילדות כך מגוון סדרי היום.
סקרנות
הסקרנות היא מולדת, גורמת להתעניינות ומהווה המניע העיקרי לפעילות. המחנכת צריכה להיות מודעת לדרכים בה היא בולמת סקרנות כמו בהגבלת פעילויות או בהגבלת ביטוי ומימוש של רעיונות מסוימים.
שוויון ערך הפעילות
שוויון ערך הפעילות מתייחס להנחה שבכל פעילות פוטנציאל של עבודה, למידה יצירה ומשחק (ע"ע מרכיבי הפעילות) כמו גם פוטנציאל של התנסות בתחומי ההתפתחות השונים. כל פעילות היא בעלת ערך להתפתחות הילד והילדה ומאפשרת להם לשכלל יכולות בתחומים שונים. ערך הפעילות נקבע על פי עוצמת ההתעניינות, היוצרת מוטיבציה פנימית ולא על פי סוג הפעילות. לא ניתן לקבוע שלמשחק בחול ערך נמוך מאשר לפעילות הדבקה. בכל מקרה החשיבות תהיה שונה לילדים וילדות שונים. במובן זה קיים שוויון של ערך הפעילויות המחייב התייחסות שווה מצד המחנכת אל כל סוגי הפעילות.
תורת גן אחר
תורה המעמידה את פעילות הילד/ה במרכז תשומת הלב הפדגוגית. הפעילות היא מהות אורח החיים בתורת גן אחר. התורה התגבשה בעקבות מחקר שהתקיים במרכז ללימוד פעילות הילד בסמינר אורנים ושעקב אחר פעילות ילדים וילדות מרקע חברתי, תרבותי וכלכלי שונה. עיקר המסקנות הפדגוגיות של המחקר קשורות לשלושה תחומים: זרימת פעילות, מעורבות משתתפת ושוויון ערך הפעילות. מימוש שלוש מסקנות אלה הוביל לשינוי מהותי באווירה החינוכית בגן, בהגדרת תפקיד המחנכות, שינוי בתכנון סדר היום, ארגון מרחב הגן והחצר ובתוספת של אזורי פעילות.
נלקח מאתר הגיל הרך: http://www.gilrach.co.il/article.asp?id=778