להיות סבתא זה לא דבר מובן מאליו.
כמובן שכמו שלא מכינים אותנו להיות הורים גם לא מכינים אותנו להיות סבים וסבתות.
תפקיד הסבתא הינו תפקיד מאוד לא פשוט, יש צורך ללכת בין הטיפות, בין הכלה/בת, לחתן/בן, לנכד/ה, למצוא את הדרך הנכונה לכולם.
התפקיד אינו מוגדר וכל אחת מוצאת את דרכה לעשות זאת.
* יש סבתות אשר דואגות שהילד יאכל ויאכל- "שיהיה בריא".
* יש סבתות הממלאות את הבית בצעצועים ומשחקים- ללא סוף
* יש בתות המשקיעות בבגדים- "שיראו שלא חסר לו כלום".
* יש סבתות אש עסוקות בלחנך- הן את ההורים והן את הנכדים.
* יש סבתות אשר מפסיקות את חייהן לטובת התפקיד החדש- סבתא
* ויש סבתות המכריזות כי הן כבר גידלו את ילדיהן ועכשיו זו "בעיה" של ההורים.
האושר המציף אותך בהופכך לסבתא הינו בלתי ניתן לתיאור, זה משהו אחר, משהו גדול ממה שיכולת לחשוב או לדמיין, זה מעמד אחר.
מרגע שהפכת לסבתא פתאום קיבלת עוד תפקיד בחיים. נוסף לך "כובע" חדש ואת צריכה למצוא את דרכך די לבד עם ה"כובע" הנוסף.
למזלי התברכתי בשלוש כלות מדהימות. כל אחת בדרכה לימדה אותי ולמדה אותי.
הן לימדו אותי לתת בהתאם לצורך שלהן ולא בהתאם לצורך שלי בלבד.
הן לימדו אותי צניעות וענווה.
הן לימדו אותי עוד סבלנות, סובלנות ושחרור.
באותו הזמן הן גם למדו אותי, את יכולותיי, רצונותיי ואת דרכי.
כל נכד ונכדה הביאו איתם משהו אחר לחיי.
עם הנכד הראשון הייתי צריכה לפנות מקום לאם הכלה עד אשר הגיע זמני. ואך טבעי הדבר.
עם נכדתי השניה הייתי כ"אמא" של כלתי ושל בני וסבתא לפגית עם כל המשתמע מכך.
נכדי השלישי החזיר אותי לימי כאמא לילד ראשון. ילדון מתוק ואהוב שאינו יודע לישון. ילדון אהוב אשר כל רצונו הוא –קירבה, חיבוק, מגע- בקיצור על הידיים.
נכדתי הרביעית, מרגע לידתה הייתה אישה קטנה- מסתכלת על תנועות הפה כאשר אני מדברת איתה, מכווצת גבותיה אלי ואף מחמיצה פנים. אהובה קטנה שמנסה לבכות כדי למצוא את מקומה במשפחה אך לא יודעת איך בוכים .
שני התאומים אשר גם הם נולדו פגים זו סבתאות אחרת לחלוטין, בדיוק כמו שהורות לתאומים היא שונה מהורות לילד אחד.
וכך כל נכד ונכדה, תשעה במספר, מביאים איתם עולם חדש.
תפקיד הסבתא גילה בי כישורי להטוטנות לא קטנים. כיצד סבתא אחת יכולה להתחלק לתשעה נכדים, שלושה בנים, שלוש כלות, בת וגם סבא. מי זקוק ליותר עזרה? האם ה"מסתדרים" מרגישים מקופחים? האם הנכדים הרחוקים יותר מרגישים מנותקים? כיצד להגיע לכולם ולהיות עם כולם? וזאת עוד אחרי יום עבודה ארוך.
הרצון לעזור, לסייע, לתת, להדריך ולהקל הוא גדול מתמיד,
אך לצד זה יש צורך להתחשב ברצונות של הצד השני, הצד שאמור לקבל, להיעזר, להסתייע.
האם הוא אכן רוצה בכך?
האם אני זאת שיכולה לעשות זאת?
האם דרכי מקובלת עליהם?
האם נסיוני והידע המקצועי שצברתי הם לטובה או שמא מאיימים על ההורים החדשים?
סבתות וסבים כיום מרגישים לפעמים שהתפקיד החדש מסכן את חייהם ה"צעירים". לא פעם קשה להם אפילו לשאת את הכינוי החדש "סבא" או "סבתא". הם חוששים שהפיכתם לסבא או לסבתא מסמנת את תחילת השלב האחרון של החיים: הזקנה, ואפילו המוות.
אמנם, יש סבתות רבות החולמות עדיין על היום המאושר שבו תתמסרנה לנכד בשקט ובשמחה, בלי הלחצים והדאגות שאפיינו את התקופה בה גידלו את ילדיהן. אבל לצידן יש גם סבתות רבות שלא מוכנות לוותר על הצרכים האישיים שלהן כדי להיות שמרטפיות זמינות. סוף סוף ילדיהן יצאו מהבית, הן פטורות מדאגות משכנתא, נראות נפלא ומרגישות טוב. למה להן לחזור למעגל החיתולים?
* סבתא אחת אמרה לי בדמעות: "אני מאוד אוהבת את הנכדים שלי אבל אני לא יכולה כל היום רק להיות איתם. אני את הילדים שלי גידלתי, עכשיו אני רוצה שקט. אני רוצה לנוח...
* יש סבתות שאמרו שהן מפחדות להישאר עם הנכדים.
כמו כן, סבים וסבתות רבים עובדים ועסוקים כיום בקריירה שלהם או בתחביבים שלהם בזמן הולדת נכדיהם, ואינם פנויים דיים לעזור בטיפול בהם.
כתוצאה מכך, סבתות וסבים "צעירים" עלולים ביתר קלות להיקלע לקונפליקטים קשים עם ילדיהם, הורי נכדיהם.
בני הזוג, אשר שניהם עובדים שעות ארוכות, מצפים מהוריהם, הסבתות והסבים, לעזרה רבה בגידול הילדים.
הסבתות והסבים מצידם מצפים מילדיהם שלא יעסיקו אותם יותר מדי בטיפול בנכדיהם, ויאפשרו להם להתפנות לעיסוקיהם האישיים הרבים.
ציפיות סותרות אלה מולידות, לא פעם, כעסים.
* הילדים עלולים לכעוס על הוריהם על שאינם עומדים לרשותם עשרים וארבע שעות ביממה.
* הסבתות והסבים עלולים לכעוס על ילדיהם שממשיכים לבוא אליהם בתביעות מוגזמות, גם כשהם לכאורה גדולים ואמורים לעמוד ברשות עצמם.
* הפער בין צורות החינוך של ההורים והסבים סבתות יוצר לא מעט קונפליקטים ותחושות קשות במשפחה.
מצד שני- אם יודעים כיצד לנווט את החיים יחד- מוצאים הרבה מאוד יתרונות וחוויות משותפים, משפחתיים.
היתרון הגדול של הסבתאות הצעירה הוא שסבתות וסבים מגיעים לתפקיד החדש כשהם מסופקים בחייהם.
הם לא מחכים לנכדים כדי להרגיש טוב עם עצמם.
מאחר שכך, ציפיותיהם מנכדיהם ריאליות יותר, מתונות יותר, וקל להם להרגיש סיפוק ביחסים איתם. כמו כן, מאחר שהם עצמם מלאים יותר, שלמים יותר, קל להם להעניק מעצמם לנכדיהם.
יתרון נוסף של סבתות וסבים צעירים הוא שהם מצליחים להיות "בראש אחד" עם הנכדים. הם יכולים לשחק איתם בכדור רגל ובבובות, ללכת איתם לבתי קפה ולנסוע איתם לחו"ל, לשוחח איתם על בנים ועל בנות ועל משמעות החיים ועוד.
אז איך בונים יחסי סבים/סבתות לבנים/כלות?
אם אתם רוצים את התשובה- אשמח אם תצרו קשר.