אחד הדברים שאני שומעת לא מעט אצל הורים- "הוא לא יכול", "אני אעזור לה קצת", "לא מפריע לי להלביש
אותה", "לא בוער, יש לו כל החיים ללמוד.." "זה יותר מהר כשאני עושה.."
האם זה פינוק?
האם זה חוסר גבולות?
האם זה טוב לילד?
ומה הלאה? מה קורה כשההורה לא יכול לעשות את הדברים האלו?
מה ההבדל בין פינוק לחוסר גבולות?
במשפט קצר אפשר להגיד שפינוק בונה ביטחון ומאפשר לילד להרגיש אהוב, מוגן ובטוח. חוסר גבולות- מעכב את התפתחותו של הילד.
לשיטתי, פינוק הוא דבר חיובי, אשר מסייע לילד להתבונן ולהבין מה הם יכולותיו ומהם צרכיו וצרכי האחר כאחד. פינוק מאפשר לילד להתנסות בדברים חדשים מבלי לפחד שלא יצליח בהם. הוא יודע שההורים תמיד יהיו שם בשביל לחזק אותו ובשביל להאמין בו וביכולותיו.
חוסר גבולות- מאפשר שקט זמני להורים, המנעות זמנית מעימותים עם הילד, אך לצד זה הוא אינו מאפשר לילד למצוא ולפתח את יכולותיו ואת עצמאותו. מוביל לתלות בהורה. הילד מבין מההורה שיש מי שיעשה בשבילו ומהר מאוד תחושת המסוגלות של הילד הולכת וקטנה. הוא מבין הרבה פעמים שההורה עושה את זה יותר טוב "אז למה לי להתאמץ"?
איך יודעים מה ההבדל בין פינוק לחוסר גבולות?
באופן כללי- כאשר אנחנו מוצאים את עצמינו עושים לילד דברים שהוא יכול לעשותם לבד אך אינו רוצה, באופן קבוע - סימן שפיספסנו משהו בתהליך הצבת הגבולות.
כאשר אנחנו מסייעים לילד לעשות דברים אשר לרוב הוא עושה אותם לבד אך הוא ביקש את עזרתינו- מבורך!!
כאשר אני אומרת שאנחנו עושים דברים בשביל הילדים אני לא מתכוונת "להורדת הירח"(זה למאמר אחר), אלא לדברים פשוטים ביותר.
* החל מתינוק בן 1+ שנים - אשר אינו מכניס את המוצץ לפיו לבד או אינו מרים את הבקבוק ושותה בעצמו (בישיבה). מחכה שיכניסו לו כל פעם שהוא זורק אותו, או שיחזיקו לו את הבקבוק- אל תמהרו לעשות בשבילו, תנו לו את הזמן להתאמן והוא יצליח.
* כאשר אנחנו מרימים ילד לכסא האוכל (הרגיל, לא הגבוה) אנחנו בעצם לא מאפשרים לו להצליח לטפס ומונעים את נסיונותיו בדרך לעצמאות מלאה.
* כאשר הורה מלביש ילד בגיל 4שנים- הוא מונע ממנו להתנסות ובעיקר- להצליח!
* כאשר אנחנו ההורים לא מאפשרים לילדינו להתמודד עם קשיים ולהתגבר עליהם- אנחנו מונעים מהם את תחושת ההצלחה החשובה כל כך לאורך כל החיים.
נכון שאנחנו ההורים עושים את הכל יותר מהר ויותר טוב אבל התפקיד ההורי שלנו הוא לא להראות להם מי יותר טוב, אלא לאפשר להם להתאמן ולהצליח כדי שיוכלו להיות עצמאים מאושרים בעלי יכולות עצמיות וללא תלות באחר.
ילד אשר חווה תחושת הצלחה על דבר שהתגבר עליו בכוחות עצמו הוא ילד אשר ימשיך לנסות ולהתנסות בעוד ועוד דברים חדשים ולגלות עוד ועוד יכולות חדשות עצמיות.
ילדים צריכים אותנו, ההורים, כדי שנהיה שם בשבילם- גם בהצלחות וגם בכשלונות. במרבית הפעמים, הם אינם צריכים שנעשה בשבילם.
לא פעם כאשר ילדים מבקשים עזרה במשהו הם פשוט רוצים שנראה שהם יכולים. כדאי לחכות רגע לפני שעושים במקומם. לא, זה לא אומר להתעלם מבקשתם של הילדים , זה אומר שצריך רגע לעצור ולחשוב מה באמת הם מבקשים והאם אני יכול לעזור לו, או להדריך אותו, או חייב מייד לבצע במקומו.
תהליך של בניית בטחון עצמי ועצמאות בילד הוא תהליך ארוך אשר אנחנו ההורים צריכים לשנות את מיקומנו לאורך כל השנים.
למה הדבר דומה?
כאשר תינוק בן יומו מגיע לעולם, די חסר אונים, אנחנו ההורים אמורים לספק לו את כל צרכיו. לאט לאט ככל שהוא גדל אנחנו אמורים לזוז לפעמים מדרכו .
* כאשר פעוט מתנסה בעמידה והליכה- אפשרו לו להתנסות רק היו שם, מאחור כדי לקלוט את הנפילה ולמנוע חבלה).
* עוד קצת הוא גדל והוא כבר יכול לדבר ולתקשר- אל תדברו במקומו, חכו רגע שיגיד את דבריו.
* כאשר הוא רב עם ילדים בני גילו- אל תמהרו לפתור לו את המריבה. למדו אותו כיצד להתמודד ומה עושים במקרה כזה ואחר. ועוד ועוד ...
אם בתחילת ההורות אנחנו היינו המובילים של הילד, בהמשך אנחנו אמורים להיות לצידו. ככל שמתקדמים עם הגיל, התפקיד שלנו- לתת לו לצעוד בראש, בעצמו ובדרכו, ולהיות מאחוריו למקרה הצורך בעזרה.
אל תקחו מילדיכם את חדוות ההצלחה ואת תחושת הניצחון הקטנה /גדולה שלהם ע"י כך שאתם תעשו להם מבלי שיצטרכו "להזיע".
זכרו שהתהליך חשוב לא פחות ולפעמים אף יותר, מהתוצאה עצמה!!!
עזרו לילדיכם לגדול ולהיות ילדים/ אנשים יכולים, מצליחים מלאי ביטחון עצמי ונהנים!!