מדוע המילה 'משעמם' כל כך מלחיצה את ההורים?
אולי כי רגשות האשמה שלנו גוברים על שאר הרגשות שלנו? (לא יצאנו, לא שיחק עם חברים, לא עשינו, לא נתנו....)
הורים רבים נלחצים כשהילדים אומרים שמשעמם להם וישר מחפשים כיצד למלא להם את הזמן, אך האם זה מה שבאמת רוצים ? צריכים? או שמא זה מה שאנחנו, ההורים צריכים?
רגע לפני שאתם רצים לתפעל את הילד שוב, עצרו! הסתכלו והקשיבו רגע לעצמכם. נסו לזהות ולראות אם הילד באמת משועמם או שאתם ההורים חוששים מרגעי שיעמום.
אגלה לכם סוד ידוע- אין דבר כזה 'משעמם לי!!'
כן יש ילד שקשה לו להחליט מה הוא רוצה לעשות קודם.
כן יש דבר כזה שקשה לילד להחליט מרוב גרויים שיש סביבו.
כן יש דבר כזה- 'אני לא רוצה לעשות עכשיו כלום!'
האם ילד אשר משמיע את קריאת הקרב "משעמם לי!!" הוא באמת מתכוון לזה? או שהוא למד שזו קריאה אשר מקפיצה אותך ההורה? (לטוב ולרע).
למשפט "משעמם לי" יכולות להיות הרבה סיבות. מה בעצם הילד רוצה להגיד לנו?
למשל:
* ״אני מרגיש בודד וזקוק לתשומת לב שלכם״- כאשר הורים עובדים עד מאוחר ומגיעים הביתה לעבודות הבית, והילד רק רוצה שיקשיבו לו. ישחקו איתו... שבו איתו וחבקו אותו!
*״אני מוצף מעודף גירויים״ תנו לו את השקט שלו.
* "התרגלתי למסכים שמספקים לי אטרקציות זמינות ומהירות. אני נבהל כשיש לי זמן חופשי וכבר לא מתלהב מדברים אחרים״. צמצמו את זמן המסכים בבית.
* ״אני מרגיש עצוב או כועס״ נסו להבחין בשפת הגוף של הילד ולנסות לזהות באיזה רגש מדובר וגם לעזור לו על ידי שאילת שאלות שיעזרו לו לדבר על מה שקרה ולנסות להבין מה הוא מרגיש.
* ״התרגלתי שכל הזמן מפעילים אותי ומארגנים לי את הזמן במשהו מובנה. אני לא יודע מה לעשות כשיש לי זמן חופשי״.
אחד הדברים שכל הורה עושה מרגע לידת התינוק הוא לדאוג שלא ישעמם לילד או בעצם להורה עצמו. להעסיק להעסיק ולהעסיק כל הזמן. החל מגיל צעיר ביותר עם חוגי התפתחות וגריה שונים, אשר נראה שההורה נהנה יותר מהילד עצמו, דרך מפגשים עם ילדים בני גילו וחברים וחוויות... ועד לחוגים והעשרה כזאת או אחרת. כי חשוב שהילד יהיה עסוק וחשוב גם שלא ישאר מאחור בזמן ש *כל* הילדים מקבלים העשרות כאלה ואחרות.
אם נהיה כנים עם עצמנו- אנחנו לא נותנים לילד מנוחה!!!
ככל שהילד גדל ומגיעים גם עוד אחים, אנחנו ההורים כבר מתעייפים מלמלא את הזמנים של הילד ובשלב מסויים נוצר מצב שאנחנו ההורים פתאום אומרים לילד- "תעסיק את עצמך. אתה כבר גדול!"
האומנם?
איך הוא צריך לדעת לעשות את זה? אף פעם הוא לא התנסה בכך!
מתי ישבתם בבית בלי לעשות ,כלום"?
מתי איפשרתם לילד שלכם רק לבהות בשקט?
רובנו לא מסוגלים לראות שהילדים שלנו לא עושים כלום, ובמקום שנבין את הצורך שלהם במנוחה הזאת אנחנו ממהרים למלא אותה בפעילוליות, במתנות, בעשיה , בחוויות...
והנה מגיע השלב שאנחנו כבר רוצים שקט. רוצים להשתעמם והילדים דורשים מאיתנו שנעסיק אותם כל הזמן.
התהפכו היוצרות
תשאלו בוודאי- אז מה צריך לעשות?
התשובה- כלום!!! כמעט.
במקום לרוץ ולחפש תעסוקה לילד (אשר כל מה שתציעו הוא לא ירצה, או שיסכים לרגע קט בלבד) הישארו איתו במקום הזה. כלומר דברו איתו על התחושה הזאת שהוא מרגיש. מה זה עושה לו? (ולכם?) תחושה נעימה, מפריעה.... ואיך אפשר לשנות את התחושה.
אל תמהרו להציע לו רעיונות- תנו לו את הזמן למצוא אותם לבד.
תאמינו בו שהוא יודע איך לעשות את זה גם אם זה לוקח לו קצת יותר זמן ממה שהייתם רוצים.