"כשאלוהים ברא את האמהות במשך ששה ימים של "שעות נוספות
"בא מלאך ואמר לו: "אתה משקיע המון זמן בפרוייקט הזה אמר האל: "האם קראת את ההנחיות של טופס ההזמנה?" עליה להיות רחיצה לגמרי, לא מפלסטיק, בעלת רמ"ח חלקים ניידים הניתנים כולם להחלפה. פועלת על קפה שחור ושאריות מזון, בעלת חיק אשר נעלם כאשר עומדת זקוף. בעלת נשיקה המסוגלת לרפא הכל, החל ברגל שבורה וכלה באהבה נכזבת בעלת ששה זוגות ידיים ".
המלאך נד בראשו ואמר: "ששה זוגות ידיים... בלתי אפשרי." "לא הידיים גורמות את הבעיות", אמר אלוהים "אלא שלושה זוגות העיניים הנדרשות לאמהות" . "וכל זה לדגם הסטנדרטי?" שאל המלאך
אלוהים הנהן: "זוג עינים אחד החודר דרך דלתות סגורות, כשהיא שואלת: 'מה אתם מעוללים שם ילדים ? אבל בעצם היא כבר יודעת. זוג אחר בעורפה, הרואה מה שאינה אמורה לראות אבל מה שהיא חייבת לדעת. וכמו כן זוג עיניים בחזית, המסוגל להביט בילד סורר ולהביע "אני מבינה ואוהבת אותך" גם בלי להשמיע הגה" .
"...אלי", אמר המלאך ונגע קלות בשרוולו "כבר מאוחר, שכב לישון, תמשיך מחר".
"איני יכול", אמר אלוהים" "אני כל כך קרוב לבריאת משהו בצלמי" ... כבר יש לי אחת המרפאה את עצמה כשהיא חולה יכולה להאכיל משפחה של שש נפשות בחצי ק"ג בשר טחון ומסוגלת להכניס פרחח בן למקלחת". המלאך הקיף באיטיות את דגם "האם "."היא כל כך רכה" נאנח "אבל חסונה" אמר אלוהים בהתלהבות. "אינך מתאר לעצמך מה האם הזאת מסוגלת לעשות ולסבול"
"לחשוב היא מסוגלת?" "לא רק לחשוב, אלא גם לשכנע ולהתפשר," אמר הבורא
לבסוף גחן המלאך והעביר את אצבעותיו על הלחי "יש דליפה," הכריז. "אמרתי לך שאתה מנסה לדחוס יותר מדי חומר בדגם הזה, אינך יכול להתעלם מגורם המעמס". האל התקרב כדי להיטיב לראות והגביה בעדינות את טיפת הלחות אל אצבעו . שם נצנצה והבליחה באור "זו איננה דליפה," אמר, "זו דמעה". "דמעה?" שאל המלאך. "ומה תפקידה?" היא נועדה לשמחה, לעצב,לאכזבה, לחמלה, לכאב, לבדידות ולגאווה" אמר האלוהים" אתה גאון" אמר המלאך" "פניו של האל הרצינו, "לא אני שמתיה שם."
(לא אני כתבתי אבל כבר המון שנים שאני נהנית מזה).