רבות מדובר, ועוד רבות יותר ידובר, על השפעת המסכות על בני האדם בכלל ועל ילדים בפרט.
נכון שיש מי שטוען שחייבים לחבוש מסכות כדי להימנע מהדבקה והדבקות במחלת הקורונה. דעתי הפרטית לא חשובה לעניין, איני קוראת למרד כאן, אך חשוב מאוד שנהיה מודעים להשפעות של המסכה על ילדינו כדי שנוכל למנוע את ההשפעות השליליות. אני מתכוונת להשפעות התפתחותיות על הילדים. (על הבריאותיות- אני משאירה לבעלי מקצועות הבריאות). * ילדים, פעוטות, תינוקות אשר לא רואים את הפה, השפתיים ותנועות של המבוגר המדבר אליהם- עלולים להתקשות ברכישת השפה הדבורה, הדיבור. * ילדים אשר אינם יכולים לראות את השפתיים המדברות- עלולים להתקשות בהקשבה וריכוז וכמובן בהבנה ותפיסה של הנאמר להם. * ילדים אשר אינם רואים את פני המבוגר הדובר אליהם- עלולים להתקשות בפענוח והבנת מימיקה והבעות פנים. איך הם יודעים אם המבוגר מחייך? או כועס? או מאוכזב?.... הבעות אלו ניתנות להבנה ע"י הילדים כאשר הפה והעיניים הם יחידה אחת מבחינתם. אם מכסים את הפה- ילד מתקשה להבין את הבעת העיניים בלבד. * כאשר ילד אינו מבין הבעות של רגשות (כי אינו יכול לראות אותן)- הוא עלול להתקשות בהבעה עצמית של רגשותיו וכמובן לפענח את הרגשות של האחר. דבר זה עלול ליצור קושי תקשורתי חברתי.
גם היום, ילדים רבים (יחסית לעבר) מתקשים מבחינה חברתית. אם זה בגלל המסכים,
או קידוש האינדוידואל על הכלל, או כל סיבה אחרת- העובדה בשטח היא שהרבה מאוד ילדים חסרים את המיומנות החברתית תקשורתית. חשוב שתהיה מודעות להשפעה של עטיית המסכות על התפתחותו של הילד ולפעמים צריך לקבל החלטות, מה עדיף? מצפה מכל מי שבא במגע עם ציבור ילדים. הורים, גננות, סייעות, מורות ומורים, מטפלים רופאים...... תעצרו רגע ותבדקו אם אפשר להוריד את המסכה ולהישמר מהדבקה בדרך אחרת (מרחק- מגן שקוף....).